אני כותב את השורות האלה בימי קורונה. חודש אפריל 2020.
ויש משהו בימים האלה, ימי קורונה, שדורש התארגנות - הסדר המוכר משתנה, וסדר חדש מבקש להיווצר. משהו מבפנים רוצה לומר עכשיו "זמני, לא חדש. סדר זמני", אך הוא חדש, וזמני ככל סדר אחר, ועם זאת זמני בהחלט.
מכל עבר צצות המלצות - לפעילויות, לתכנים, לשגרה. יש חיפוש אחר "ניצול טוב" של הזמן, ובמיוחד - יש חיפוש אחר מי שמוכן לשמוע המלצות, כלומר חיפוש להמליץ, להיות בתפקיד הממליצים, היודעים, ואולי לרגע להניח בצד את החלק הלא-יודע, החרד מחוסר הידיעה. וכשאני קשוב ליתרונות הימים הללו, אני בהחלט רואה כאלה. לצד הדאגה, ולא במקומה, ישנן גם הזדמנויות. ובמילים שונות מספרים לנו, שעכשיו הוא זמן ל"איפוס מערכות", לדיוק והתבוננות ובחירות חדשות. להיזכרות במה שכבר שכחנו בהמולת היום והמרוץ האינסופי. להתחלה מחדש, ל-restart.
ובהחלט כך - זו הזדמנות טובה למבט על אורח החיים ושגרת החיים, על הדאגה לגוף והנפש ועל חיבור וקשר. אולם ישנה התרחשות נוספת בתוך ה-restart הזה; כשאנחנו מדליקים מחשב, ישנן תוכנות שמופעלות מיד עם ההפעלה (מה שמכונה startup). באופן דומה, גם בתוכנו. גם לנו יש default, ואנחנו חוזרים אליו בעיקר במצבים חריגים. רגעים של יצירת סדר חדש, הם גם רגעים של חזרה ל"תוכנות" ולמנגנונים שנחרטו עמוק במערכת ההפעלה שלנו. אנחנו פוגשים את המציאות החדשה, מתוך עיניים שראו מציאויות שונות בעבר, ולב שחווה טלטלות, אי-וודאות ושינויים בעבר, וזהות כזו שהתגבשה לה, ואיזשהו "אני" שמנסה לשמור עלינו ברגעים הללו - בעיקר מפני מה שכבר נחווה בעבר. ואז מופיעות דרכי התמודדות נושנות. חלקנו נרגיש שאנחנו לא מנצלים מספיק את הזמן. חלקנו נרגיש שאנחנו לא נחים מספיק. חלקנו נהיה מתוסכלים וכועסים. חלקנו נצרוך מידע ללא הרף. חלקנו נימנע ממנו ככל האפשר. חלקנו נתמקד ביתרונות, חלקנו בחסרונות, חלקנו נמליץ לאחרים על שגרת היום, וחלקנו... חלקנו נכתוב כמה שורות.
לפעמים נרגיש "כבר חשבתי שאני במקום אחר" ונתאכזב. אך השורות האלה נכתבות כדי להזכיר - זה אכן מקום אחר. "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים" אומר הרקליטוס, ואכן כך. המקום הוא אחר, ואנחנו אחרים, אך מערכת ההפעלה מתחילה את הפעולה באופן דומה, כשעלינו לכבות ולהדליק.
שלכם,
אלעד.