top of page

איך לא להתנצל?

תמונת הסופר/ת: אלעד גולןאלעד גולן

כולנו מכירים את זה. יש מתח אדיר, אין מוצא. אתה חייב לתת סולם לרדת מהעץ. בהיעדר אפשרות טובה יותר אתה פולט ״אם נפגעת, ברור שאני מצטער, אבל...״. אתה מרגיש אטום, הצד השני רק נסגר עוד יותר. אפשר לעשות את זה טוב יותר.

אז רגע אחרי יום כיפור, מדריך קצר למתנצלות ולמתנצלים.

 

למה זה כל כך קשה?

קשה להתנצל. התנצלות היא הכרה בפגיעות שלנו, בפספוס, בטעות. הכרה בכך שאנחנו יכולים לפגוע באחרים, ואנחנו הרי אחלה אנשים. זה בכלל הם שבחרו להיפגע.

כדי להתנצל, אנחנו גם צריכים להכיר בהשלכות של המעשים שלנו, וגם לשתף את האדם האחרון שנרצה להודות מולו בכך. פעמים רבות החוויה של התנצלות אמיתית היא חוויה של ויתור – ויתור על כוח. מה אם ישתמשו בזה נגדי? מה אם הצד השני לא ייקח גם הוא אחריות, הרי גם לו יש חלק במה שקרה? התנצלות היא חשיפה לביקורת, לדחייה, למתן תחמושת.

 

אז אנחנו מחפשים שכבת הגנה שתקל עלינו, שתשמור עלינו קצת פחות חשופים. הנה כמה דוגמאות נפוצות:

  • ההתנצלות המותנית: ״אני מצטערת אם...״ – אם, ורק אם, ואם אין לי ברירה, ואם תחתום כאן, כאן וכאן, אז בסדר, אני מתנצלת.

  • ההתנצלות המתקרבנת: ״אני מצטער, אבל מה כבר יכולתי לעשות? אתה מבין באיזה מצב הייתי??״.

  • ההתנצלות המקטינה: ״אם זה כל כך חשוב לך לשמוע שאני מצטער, אז בסדר – א-נ-י מ-צ-ט-ע-ר. זהו? נרגעת?״. ״וואי אני מצטער. לא ידעתי שאתה כל כך רגיש״.

  • ההתנצלות הלא-מתנצלת: ״אתה מגזים לגמרי, זה לא היה כזה נורא. סליחה אם אתה נפגע מכאלה דברים, אבל...״.

  • התנצלות הדלגציה: ״אני לגמרי מבין שנפגעת מזה. אני אדבר עם סיון כדי שבפעם הבאה היא לא תודיע לי ברגע האחרון ולא נגיע למצבים האלה״.

 


קשה לבקש סליחה


המדריך למתנצל

התנצלות אמיתית כוללת הכרה במעשה ובחוויה של האחר – לשם כך, הרבה פעמים נצטרך לשאול, להתעניין, להסתקרן באמת, גם אם בכך אנחנו בעצם מזמינים ביקורת. אבל התנצלות אמיתית כוללת עוד חלק – וזהו החלק החשוב – היא כוללת חקירה כנה של הסיבות שהובילו אותנו להתנהגות, ושיתוף בהן. אנחנו יכולים להגיד למשל ״כנראה שפשוט פחדתי שתלכי, ובמקום להגיד את זה, אמרתי שלא אכפת לי״, או ״פחדתי להיראות חסר ביטחון, אז ניסיתי להסתדר לבד, ובסוף זה יצא הרבה יותר גרוע״.

 

אם יש לנו חצי שעה פנויה, אפשר להגיד משהו כמו: ״אני רואה שפגעתי בך כשאמרתי שבעיניי אתה לא מתאים לתחרות הברייקדאנס של קניון רמת גן. אני יכול להבין את ההרגשה כששיתפת אותי במשהו כל כך יקר לך, ואני זלזלתי בזה. אני חושב שלא ציפיתי לזה והייתי מופתע, והאמת? שאולי גם יש משהו בחופש שלך ללכת ברצינות עם משהו שאתה אוהב לעשות, שאני יודע שאני לא הייתי מרשה לעצמי, ואולי זה גם איכשהו השפיע על התגובה שלי. בכל מקרה, אני ממש חושב שכדאי שתירשם, וגם נתת לי השראה להירשם בעצמי – לא לתחרות, אבל לקורס בישול גפילטע-פיש טבעוני שכבר שנים אני מתלבט אם להירשם אליו. אגב, ראיתי שהתחרות בעוד שלושה שבועות וסגרתי לי ביומן לבוא לעודד. אני בטוח שתהיה מעולה!״.

 

למה בעצם?

המטרה של התנצלות אמיתית היא לא רק לסדר את היחסים, או להרגיש פחות אשמים ולחוות הקלה. המטרה היא לתקן את מה שדורש תיקון, לעשות את מה שנכון, לשדר לאדם האחר שהוא חשוב לנו, וכך להביא ריפוי לקשר, ואף לחזק אותו מאוד.

והיופי? אנחנו עצמנו מתפתחים בדרך – מבינים את עצמנו טוב יותר באופן שיאפשר לנו לפעול אחרת בפעם הבאה, ובעיקר מקבלים לגיטימציה להיות יותר ויותר אותנטיים, נוכחים ואמיצים בתוך קשר. כך, האפשרות הרכה, החשופה, הפגיעה הזו, הופכת אותנו לחזקים יותר.

 

אה כן ועוד משהו

כנראה שהייתי צריך לכתוב את המילים האלה לפני יום כיפור ולא אחרי. אם נפגעתם ואתם רגישים כל כך, אז... עמכם הסליחה.

 

אלעד.

댓글


לעדכן אותך כשעולה פוסט חדש?

תודה!

bottom of page