• אלעד גולן

אשם כל עוד לא הוכח אחרת: למה אנחנו ממהרים לשפוט?

לאחרונה פורסם בכאן 11 תחקיר של דניאל אלעזר, שעסק בחברת “אמוזה”, החברה של דניס צ’רקוב ומישל טרוני. על פי התחקיר, החברה פועלת לכאורה בשיטת פירמידה והונתה את לקוחותיה. בעקבות התחקיר, החלו להופיע תגובות רבות ברשת, ומרביתן – יוצאות מנקודת הנחה שאכן מדובר בהונאה. מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן בסוגיה הספציפית הזו (אני למעשה מניח שעד עכשיו כבר די שכחתם שהיה אי פעם תחקיר כזה), מעניין להבין למה – למה רובנו נוטים לחשוב שמי שמוצג כחשוד אכן אשם, גם כאשר הנתונים שלפנינו עמומים למדי? למה אנחנו נוטים “להניח אשמה” (Presumption of Guilt), בניגוד לנקודת המוצא של ההליך הפלילי, על פיה אדם אמור להיות בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו.


Presumption of Guilt

ובכן... כל ההסברים נמצאים כאן:

אשם כל עוד לא הוכח אחרת: למה אנחנו ממהרים לשפוט?

ואם להפנות אתכם לאתר אחר עושה אותי פושע, אז אני מודה באשמה.


שלכם,

אלעד.

לעדכן אותך כשעולה פוסט חדש?

תודה!