מצד אחד, אנחנו רוצים יותר חופש ומוכנים לעשות בחירות רדיקליות לשם כך. מצד שני, כבר עכשיו יש לנו אינסוף אפשרויות ובחירות לעשות - מגוון אדיר של מוצרי מזון לבחור מתוכם, של מסעדות, של גברים ונשים לצאת איתם, של סרטים לראות, מוסיקה לשמוע, ספרים לקרוא (או להאזין כמובן), רשתות חברתיות לבזבז בהן זמן, בגדים לרכוש ועוד ועוד.
"פרדוקס הבחירה" הוא הרעיון שיותר מדי אפשרויות עשויות להוביל לתחושות של חוסר שביעות רצון וחרדה. לפי התיאוריה הזו, כאשר יש יותר מדי אפשרויות, קשה לנו יותר לקבל החלטות ואנחנו עשויים להתחרט על הבחירה שעשינו. אז נכנס לתמונה ה-FOMO המפורסם, וחברו הפחות מפורסם אך רלוונטי מאוד - ה-FOBO (הפחד מאופציה טובה יותר). יש למושג הזה ביקורת תקפה - שהוא מפשט מדי את העניין, שלא מספיק לוקח בחשבון שאנשים מסתגלים ליותר בחירות לאורך זמן, ושבאופן כללי שפע כן מביא איתו עלייה ברמת החיים וגם באיכות החיים.
"גג של קנים היה נטוי על אנשים חופשיים – ועתה מתחת לשיש ולזהב מתגוררת העבדות." ~ סנקה, מכתב 90
כך או כך, אין ספק שאנחנו חיים במציאות שבה אנחנו מופגזים בבחירות לעשות. ואז… עולה הצורך של כל אפשרות לבלוט עוד יותר, להיות אטרקטיבית יותר בעינינו, לתפוס את תשומת-הלב ואת הקשב שלנו. כך גם סף הגירוי עולה עוד ועוד. אם אנחנו צופים בתכנית ריאליטי ובשתי הדקות הראשונות המועמדת לא פרסה בפנינו את טראומות חייה, אנחנו מאבדים עניין. אם פוסט ברשתות החברתיות לא מעורר בנו שנאה, תרעומת, זעם מוסרי, לעג או התרגשות עצומה - אנחנו פשוט גוללים הלאה, בחיפוש אחר השערוריה הבאה. כך אנחנו הופכים אדישים יותר לדברים שפעם היו נחשבים מזעזעים או פרובוקטיביים מבחינתנו.
ובתוך הסביבה הזו, בתוך פחד להחמיץ ולחץ לעשות את הבחירה המושלמת, בוודאי שנהיה חרדים יותר ומדוכאים יותר. בתוך סביבה כזו קל להרגיש שאנחנו אף פעם לא ממש מרוצים מהבחירות שאנחנו עושים, ובעצם מהחיים שאנחנו חיים. וכפי שאמר דני ניב: "מה זה חופש בכלל, אם לא ניצחון האדם על עצמו?"
תמיד נרצה יותר - עוד כוח, עוד כסף, עוד מין, עוד סוכר, עוד שומן, עוד הישג, עוד מחיאות כפיים. והנה הסוד הידוע היטב לכולנו - אין אף פסגה שנגיע אליה ונרגיש שזהו. שניצחנו. שהמסע הסתיים. שאנחנו לא מפחדים להחמיץ פסגה אחרת. שאנחנו לא רוצים להגיע כבר לבאה. שלא יכולנו לעשות את זה טוב יותר. שעכשיו אנחנו כבר טובים מספיק. לכן חייבת להיות דרך אחרת. חייבת להיות דרך למצוא איזון. להעריך את מה שיש (מבלי להיצמד אליו) ולהנות ממנו. להאט. לנשום פנימה את הפלא. להפחית. לצמצם. להוריד את סף הגירוי ולצמצם את המטח התמידי של בקשות, נוטיפיקציות, פרסומות, פרובוקציות ושנאה.
בחירות רבות הן פריבילגיה. אין ספק. אך גם האפשרות להנות מסוג אחד של קפה, וטקסט אחד בלבד, במקום האחד הזה שבו אנחנו כרגע, ברגע הזה ממש.
שלכם,
אלעד.