באיזה סרט אני חי?!

כשאני חושב על סרט טוב, על סרט שהייתי רוצה להשקיע בו זמן וכסף ולצפות בו בקולנוע, אני לא חושב על קומדיה פשוטה, וגם לא על פעולה בלבד, מתח בלבד או רומנטיקה קלה. אני חושב על סרט שהוא מסע - סרט כזה שישאיר אותי בציפייה לאורכו, ובמהלכו אתרגש, אכאב, אצחק, אופתע, אתאהב, אכעס אתעצב ואחוש הקלה. סרט כזה הוא סרט שאזכור, שיישאר איתי, שאהיה בזכותו קצת אחרת. 

 

לפעמים אני פוגש אנשים שרוצים שאקח מהם את הסבל - את הכאב, העצב, האובדן, החרדה. לפעמים אני עצמי רוצה לחוש רק שמחה, הכרת-תודה והנאה. אבל רגשות? הם באים רק באריזה משפחתית. אי-אפשר לבחור רק את השמחה, או רק את הסיפוק. אם נוותר על העצב, לא נוכל לחוש שמחה באופן מלא. אם נוותר על הבכי, וויתרנו על משהו מהצחוק. 

אם לא נהיה מוכנים להיות פגיעים, לקחת סיכון, להתערער, להיטלטל, לעולם לא נוכל לחוש תחושה עמוקה של משמעות ושל חיים מלאים. 

 

 

אפשר לנסות לחיות בקומדיה רומנטית, או בשובר הקופות המרענן של הקיץ. אבל אני? אני מעדיף לחיות בסרט אחר לגמרי. 

 

שלכם, 

אלעד. 

 

 

 

Please reload